ארכיון פרסומות
22 באוקטובר, 2009 8:50 · נושאים: אני, פרסומות
הפרסומת הזו (אוי - כבר המון זמן לא הראתי פרסומות בבלוג הזה), גרמה לי קצת לחשוב. תראו אותה גם, היא מקסימה. תראו ואז נמשיך.
גם אבא שלי לימד אותי שני דברים די דומים.
הראשון היה שהכל אפשרי. אבא שלי הוא סוג של קוסם. הוא לא מתבייש, הוא לא נרתע. הוא יכול לגרום לאנשים ברחוב שהוא לא פגש מעולם לחייך אליו ולעמוד בכל אופן שיבקש מהם והם יסכימו. הוא יכול לגרום לילדים עצובים וחולים לצחוק. הוא יכול לסובב את כל העולם על האצבע שלו ולהחזיר אותו אחר כך למקום.
הדבר השני שאבא שלי לימד אותי - ממש כמו בפרסומת - זה שצריך סבלנות. צריך לדעת שלא הכל יכול לקרות כאן ועכשיו, צריך לדעת לדחות את הצורך בסיפוק מיידי. צריך להתסכל קדימה.
כשהייתי ילד הוא אף פעם לא כעס אלי אם ביקשתי משהו. הדבר היחיד שהוא לא הסכים זה שאני אבקש את זה “עכשיו!”.
אבל אני גדלתי, ואני עדיין לא יכול לחכות לכלום. יש כל כך הרבה דברים שאני מרגיש שאני חייב להספיק, כל כך הרבה “מחר” ו”שנה הבאה” שאין לי את אורך הרוח לשבת כאן ולצפות להם. מדוע לא יבוא כבר היום? יש כל כך הרבה דברים בהמשך השביל שמחכים לפגוש אותי. האם הדרך באמת הכרחית?
גם קט סטיבנס אמר את זה די יפה:
Father
It’s not time to make a change,
Just relax, take it easy.
You’re still young, that’s your fault,
There’s so much you have to know.
Find a girl, settle down,
If you want you can marry.
Look at me, I am old, but I’m happy.
I was once like you are now, and I know that it’s not easy,
To be calm when you’ve found something going on.
But take your time, think a lot,
Why, think of everything you’ve got.
For you will still be here tomorrow, but your dreams may not.
Son
How can I try to explain, when I do he turns away again.
It’s always been the same, same old story.
From the moment I could talk I was ordered to listen.
Now there’s a way and I know that I have to go away.
I know I have to go.
Father
It’s not time to make a change,
Just sit down, take it slowly.
You’re still young, that’s your fault,
There’s so much you have to go through.
Find a girl, settle down,
if you want you can marry.
Look at me, I am old, but I’m happy.
(Son– Away Away Away, I know I have to
Make this decision alone - no)
Son
All the times that I cried, keeping all the things I knew inside,
It’s hard, but it’s harder to ignore it.
If they were right, I’d agree, but it’s them They know not me.
Now there’s a way and I know that I have to go away.
I know I have to go.
(Father– Stay Stay Stay, Why must you go and
make this decision alone?)
9 ביולי, 2009 10:28 · נושאים: אני, מוזיקה, חברים, שגרה, פילוסופיה, המלצה, פרסומות
השבוע הזה עבר מהר על שנינו. לפני רגע היה מוצ”ש הקודם והנה עוד יום חמישי נגמר. היא כבר נרדמת מותשת על הספה בסלון ואני בעיניים כבדות נזכר שכבר הרבה זמן לא כתבתי בבלוג שלי.
אין ספק שהסיבה שהשבוע הזה עבר כל כך מהר היא בגלל שעבדנו הרבה
השיר הזה “לעבודה ולמלאכה”, פותח את המחזה שראינו לפני זמן לא רב “היה לא היה” בקמארי. המחזה, שמציג את תל אביב בשנות ה-30, נפתח במקהלה של בורגנים בבית קפה המזמזים את השיר “לעבודה ולמלאכה” תוך כדי לגימת תה. אז נכון שגם היום אני יכול להצביע על אנשים שעובדים יותר קשה ממני, וכנראה שעבודה בפרסום היא לא בדיוק בניין הארץ, אבל גם אני חושב מדי פעם, כשאני עובר ברחוב ורואה אנשים בבתי קפה אני מתפלא מאיפה יש להם כל כך הרבה זמן פנוי.
לא שיש לנו הרבה על מה להתלונן. חוץ מההצגה בקמארי היינו גם שבוע שעבר בהופעת המחווה לאריק איינשטיין בפארק וראינו סרט ואירחנו חברים והתארחנו אצל חברים ומלבד זה אנחנו הולכים לעוד קונצרט בשבת, וגם לפיטר רוט ומאור כהן בזאפה (אחרי שראינו שם כבר את נורית גלרון)… ומתכננים גם אולי על שלומי שבן בעין חמד ועל האופרה בפארק כשתהיה - בקיצור - אנחנו לא פחות בורגנים צמאי תרבות מאותם תל אביבים של שנות ה-30. וכנראה שלמרות כל העבודה הזאת אנחנו מוצאים את הזמן להנות.
חשבתי על זה השבוע בזמן שחיכיתי לשני חברים בפאב. לרוע מזלי קבעתי עם שני חברים שיש להם תינוקות. זה שהילד שלו בן כמעט שנה איחר ב-40 דקות וזה שהבת שלו בת חודש וחצי לא הגיע בכלל. לפעמים כשאני חושב שלוח הזמנים שלי לחוץ ושאין לי זמן לכלום אני תוהה איך אסתדר כשיהיו לי ילדים ואני מתאר לעצמי שזאת התשובה - מאחרים לחברים שמחכים לך בפאב. אבל אולי אלה סתם מחשבות שעולות לך בראש כשאתה מחכה עם כוסית ערק ואפילו הברמן איבד את הקול ולא יכול לדבר איתך.
בכל אופן כדאי שאני אתרגל. כנראה שליותר ויותר חברים שלי יהיו ילדים בתקופה הקרובה. אני רוצה לחשוב שבזה שאני מחכה להם בפאב אני תורם במשהו למאמץ גידול הילדים שלהם. בכל אופן מתישהו בטח גם לי יהיה, נתקלתי במאמר הזה שאולי יכול לעזור למישהו מהקוראים להתמודד קצת יותר טוב עם השנים הראשונות. בינתיים… שווה לחכות. בינתיים הנה פרסומת שתופסת את העניין הזה קצת אחרת:
31 במאי, 2009 9:24 · נושאים: פרסומות, חברה וקהילה
היום זה יום ללא עישון.
אני צריך להודות שבנוגע להרבה נושאים חברתיים שעומדים על סדר היום אני די ליברלי - לא מאוד אכפת לי שאנשים מזיקים לעצמם ולגופם. לא אכפת לי שהם מהמרים, לא אכפת לי שיסעו על אופנועים בלי קסדה, לא אכפת לי ששותים אלכוהול וכו’. גם לא ממש אכפת לי שמי שרוצה לעשן עושה את זה לעצמו. שיעשן בבית שלו. (אלא אם כן יש לו ילדים קטנים והוא מעשן לילדם ואז הוא סתם חרא של הורה).
אפילו לא נורא מפריע לי שהמדינה היא זאת שצריכה לשלם על זה שהוא רוצה להראות מגניב. (היום ראיתי בעיתון שמדי שנה נרשמים בישראל כחצי מיליון ימי אשפוז כתוצאה מעישון אקטיבי וההערכות הן כי עלות ימי האשפוז האלה מסתכמת ביותר מ-1 מיליארד שקל בשנה). אני מוכן להפגין את הסולידריות הזאת ולסלוח לאנשים שהם טיפשים (נכתב גם בסקר הזה שחמישית מהמעשנים מאמינים שלא יפגעו מהעישון. אני אפילו לא מדבר איתכם על סרטן - לא מספיק לכם שאצל 40% מהגברים המעשנים העישון גורם לאימפוטנציה?).
רק רציתי לבקש שלא תעשנו לידי. זה מסריח נורא.
בכל מקרה, אספתי עוד מקבץ של פרסומות וקמפייני הסברה בנושא - למי שצריך עוד איזה פוש.
נתחיל בפלאש מוב הזה, למי שחושב שסיגריות הן ממכרות כמו סוכריות גומי:
הסדרה הבאה היא גאונית בעיני. נכון שנורא מפריע לכם הפשע? תאונות דרכים? מלחמות? יותר אנשים מתים בגלל סיגריות.
באיטליה חישבו וגילו שהעישון הורג פי 10 יותר מאשר תאונות דרכים:
5 סיגריות ביום זה 1,600 סיגריות בשנה. ככה זה נראה אחרי 8 שנים. (אגב, זה גם מלא כסף):
בפרו משווים בין עישון להתאבדות - כמו שתוכלו לראות בפרסומת הבאה (וכמובן - אחת הדרכים הטיפשיות להתאבד) אני מאמץ את ההשוואה וחושב על האנגלוגיה - אם מה שאתה עושה לעצמך זה התאבדות - למה נשווה עישון כפוי?
http://fighttheugly.com/smokerman.php
סדרת מודעות אחרונה, מנסה לרמוז שאולי במקום לעשן, דווקא כדי להמשיך לחיות עוד קצת ולראות מה יביא לנו העתיד.
זהו. אני יודע שיהיה מי שיגיד שהפוסט הזה צדקני ומתנשא ויפה נפש ואיך אני ככה משמיץ את אוכלוסיית המעשנים שהם בכלל רב האנשים. אז זהו. שלא. התפרסמו היום גם סקרים שמעידים על כך שפחות מרבע מהאוכלוסייה מעשנת. וגם מתוך אלה שמעשנים - יותר ממחצית מצהירים שהם רוצים להפסיק. ככה שבתכלס - החוק שמנוגד לעישון במקומות ציבוריים מנוגד לאינטרסים רק של שמינית מהאוכולוסיה. אלא מה? מספיק שאחד יעשן בחלל סגור כדי שזה יראה כאילו כל החדר אפוף עשן ומעשנים.
אז אני לא אומר שצריך להתעלם ממיעוט כזה, אבל בכל זאת - הרוב קובע, לא? וכל מה שביקשנו זה שיהיה במקומות בילוי גם איזור שבו יוגדר שאסור לעשן.
לא הרבה, נכון? 1,500 אנשים נפטרים כל שנה בישראל מעישון כפוי. תנו לנשום.
יום ללא עישון שמח לכולם
17 במאי, 2009 11:02 · נושאים: שגרה, עירוניות, פרסומות, חברה וקהילה
רק הרגע יובל כתב על איזה עם סגולה אנחנו, והנה עוד דוגמא צפה לה ממש לנגד עיני.
זה כבר פעם שניה שזה קורה, אני מגיע לאוטו ורואה דו”ח על השמשה. בהתחלה אני נבהל - שכחתי לכוון את הסלופארק? מה בעצם אומר כאן התמרור? למה אני בכלל צריך את האוטו הזה?למה אין תחבורה ציבורית כמו שצריך בתל אביב? למה אין שבילים אופניים נורמליים בעיר הזאת? למה אנשים בוחרים בחולדאי כל הזמן? למה אנשים לא מבינים שג’יפים זה מסוכן? למה מעשנים בפאבים למרות שאסור?
ואז אני מגלה שהדו”ח הוא לא שלי. הוא של איזה אופל לבנה (פעם קודמת זה היה רנו), שקיבל את הדו”ח והחליט לנסות לשתול אותו אצלי - אולי אני לא אשים לב לאיזה רכב הוא ממוען ואחליט לשלם אותו . זה נקרא שיטת ה”מצליח”.
לא נורא. שמעתי שקארמה זה עניין די רציני. אם אתם רואים אופל לבנה בסביבה, תיזהרו, עוד מעט יפגע בה בומרנג.
הנה פרסומת שמסבירה למה כדאי להיות אנשים נחמדים
12 במאי, 2009 3:44 · נושאים: אני, פרסומות
כשהייתי ילד היה לי ספר גדול בשם “ספר הקסמים הגדול”. היו שם מאות טריקים ולהטוטים שאפשר לעשות עם חפיסת קלפים, גפרורים, מטבעות ודברים אחרים שאפשר למצוא בבית. ברגעים מסוימים של החיים אפילו פינטזתי שיום אחד אני אגדל ואהיה קוסם..
אבל הקוסם האמיתי בבית הוא אבא שלי. מאז שאני זוכר אותו הוא היה אוסף מיני “טריקים” ו”שטיקים” ומלהטט בהם. הייתה לו מגרה מלאה בשטויות שהוא קנה ב”זמיר טריקים” בביאליק ברמת גן.
מדי שבת - אחרי ארוחת הצהריים (או תוך כדי הארוחה), היו מחכים לי ולאחים שלי הפתעות ומתיחות שהיו מפילות אותנו - כפית מטפטפת, קרח מזויף, כוס מודבקת, פרח משפריץ, מזלג עקום.
היום הוא כבר כרת ברית עם הנכדים שלו - ויחד איתם מותח את המבוגרים בארוחות שישי בערב.
אבל לא רק בתוך המשפחה בבית, גם באירועים או כלפי אנשים שהוא לא מכיר, אבא שלי מעולם לא פיספס הזדמנות ל”מתוח” את הסובבים אותו או להופיע בפניהם, ממחטות מחליפות צבעים, כובע שמעלים את תוכנו, בועות סבון, מקל שהופך לחבל. בכל מקום אבא שלי הוא הקוסם.
היום, כשהוא בפנסיה, והפך להיות “ליצן רפואי”, התחביב שלו הפך להיות קסם של ממש. היכולת הטבעית שלו להקסים (תרתי משמע) באה לידי ביטוי כשהוא עובד עם ילדים בבתי חולים, מצחיק אותם ומתקשר איתם.
האמת היא, שאת הקסם הכי מיוחד שלו, אבא שלי לא קנה בזמיר - היכולת שלו ל”שבור את הקרח” וליצור תקשורת חמה גם עם זרים גמורים כאילו היו חברים ותיקים היא קסם אמיתי. לפחות לי, שתמיד הייתי קצת נבוך ומופנם אל מול אנשים חדשים, הכישרון הזה היה נראה לי ממש כמו פלא שלצערי לא היה כתוב ב”ספר הקסמים הגדול” איך מבצעים אותו. זה הקסם האישי שלו כנראה.
נזכרתי בזה עכשיו קצת בגלל הקמפיין החדש של אלקטרה שאיתו עלינו, על קסמים שעושים בתוך המשפחה. אם בא לכם להיכנס לאתר של הקמפיין - זה די שווה, אפשר לזכות בשוקולדים ופרחים ועוד דברים נחמדים.
שיהיה יום קסום
7 במאי, 2009 11:44 · נושאים: שגרה, פרסומות
רוב הזמן הוא לא עושה כלום.
יושב על הכרית המוזהבת שלו (שהוא בעצמו הפך אותה למקום מושבו, מיקם אותה ליד פינת הגירוד שייסד לצד המדפים ועשה ממנה כס מלכות), משקיף על הנעשה בדירה בפוזה של שיך סעודי.
או לחילופין מתמקם אל מול החלון, מתכנן תיכוננים על ציפורים מקננות (”יום יבוא” הוא מסנן… “יום יבוא וניפגש̶ 
ומתעניין בנעשה בעולם.
אבל לאחרונה כנראה שהוא החליט שהוא צריך להרחיב את האופקים שלו - אז הוא למד להדליק לעצמו את הטלויזיה.
כך קורה, שברגעים שמשעמם לו - אם אנחנו ישנים, או יצאנו ליותר מדי זמן מהבית ורוג’ר נשאר לבד, אז הוא מדליק את ה-32 אינטש בסלון ומעביר את הזמן מולה.
נכון שהוא עדיין לא למד להעביר את הערוצים בכבלים, וזאת חתיכת בעיה - פעם אחת מצאתי אותו אומלל אל מול גיא פינס בערוץ 3. משווע לאיזה תוכנית טבע בערוץ 8.
אבל רוב הזמן - זה עדיף על כלום. גם אני ככה לפעמים - נותן לטלויזיה להיות דלוקה גם אני לא צופה כשאני לבד בבית. נותן תחושה שיש מישהו בבית. (תלוי במצב רוח, גם אני אוהב לפעמים לכבות אותה ולהנות מהשקט שמתפשט בבית).
יכול להיות שזה לא בסדר, אולי אני כמו ההורים האלה שמגדלים את הילדים שלהם מול הטלויזיה ואולי זה רק אומר שאני צריך לשחק איתו יותר ולהקדיש לו יותר זמן.
אבל חוץ מזה, אם הוא כל כך חכם - למה הוא לא לומד לנקות לבד את החול שלו?
אחר כך ראינו אותו מגרד את קופסאות החול עד שהחול נשפך על הרצפה. יכול להיות שהוא בהחלט מנסה ללמוד איך עושים את זה, אבל כנראה שייקח עוד קצת זמן.
16 באפריל, 2009 5:09 · נושאים: אני, פרסומות
במסגרת החופש המאוד-מוערך הזה, ביקרנו אתמול בלונה-פארק. מטבע הדברים, לא יוצא לי להגיע לשם הרבה, אבל האחיינים שלי הם תמיד תירוץ טוב. אחרי שנגררתי חיוור מכל המתקנים המאיימים ביותר (הבלק ממבה, הלופים, והאנקונדה), הזדמן לנו גם להגיע לספינת הפיראט.
קצת התאכזבתי כשראיתי את המתקן. לא בגלל שהוא לא היה מהנה או כיפי, אלא בגלל היעדרות התפאורה המרהיבה שזכרתי מאחוריו.
אני לא זוכר את הציור במדויק, אבל בדימיוני הוא הוא כלל מספר דמויות פיראט ציוריות, אחד מרושע ללא ספק, אחר גיבור. הייתה גם נערה יפיפה - והכל על רקע איים טרופיים וספינות מרעימות תותחים.
אם היה משהו שהעצים את החוויה בטלטולי המתקן, הרי הוא היכולת להעמיד פנים לזמן קצר - שכך ממש הרגישו אותם שודדי ים על פני שבעת הימים.
כך בילדותי, הוצת הדימיון רק במחשבות על שודדי ים. “אי המטמון”, “פיטר פן”. היה לי לגו פיראטים ופליימוביל פיראטים. והייתי מנופף במקל עץ עם חברים על גבי הספינה שניצבה בגן דרום בגבעתיים. לבר המצווה קיבלתי מהמזכירה של אבא שלי אקדח קצוץ קנה “אמיתי”,ובדימיוני הייתי טוען בו אבק שריפה וכדורי עופרת המכוונים אל מורדים על גבי הסיפון. הייתה לי גם משקפת טלסקופית מתקפלת רטיה שחורה, ובנדנות אדומות. אני וחברי היינו משרטטים מפות אוצר ומחביאים שלל בקופסאות מתכת קטנות בחורשה, בדיוק במקום שהיה מסומן על גבי המפה ב-X
שודדי הים היו פורעי חוק ובד בבד גיבורים נועזים. חייהם היו תערובת של כישוף ושל תלאות והרפתקאות.
והנה היום, אותה תפאורה של ילדותי כבר איננה. שודדי הים הפכו להיות סומלים עם קלצ’ניקובים והפיראטים הם אלה שמוכרים DVD צרובים. אבל אני חושב שלהרבה מאיתנו יש עדיין את החלום הזה, למלוך על שבעת הימים.
ארררר!
****
שלוש תוספות לבלוג הזה, הראשונה - גרף שמראה כמה פיראטים נהרגו על ידי כל אחד מנשיאי ארצות הברית שהצליחו לקטול פיראטים:
לאובמה יש עוד לאן לשאוף. (המקור - כאן)
השניה - אם אנחנו שוב מתמקדים בנושא של הבלוג הזה - פרסומות - הינו דרג עשר פרסומות הפיראטים הטובות של כל הזמנים של ADFREAK
התוספת השלישית - במקרה נתקלתי במדריך למי שמעוניין ללמוד לדבר כמו פיראט:
http://www.wikihow.com/Talk-Like-a-Pirate
« פוסטים ישנים יותר
