home mail us syndication

ארכיון אוקטובר, 2009

שיני בנים תקהנה

הפרסומת הזו (אוי - כבר המון זמן לא הראתי פרסומות בבלוג הזה), גרמה לי קצת לחשוב. תראו אותה גם, היא מקסימה. תראו ואז נמשיך.

 

 גם אבא שלי לימד אותי שני דברים די דומים.

 הראשון היה שהכל אפשרי. אבא שלי הוא סוג של קוסם. הוא לא מתבייש, הוא לא נרתע. הוא יכול לגרום לאנשים ברחוב שהוא לא פגש מעולם לחייך אליו ולעמוד בכל אופן שיבקש מהם והם יסכימו. הוא יכול לגרום לילדים עצובים וחולים לצחוק. הוא יכול לסובב את כל העולם על האצבע שלו ולהחזיר אותו אחר כך למקום.

הדבר השני שאבא שלי לימד אותי - ממש כמו בפרסומת - זה שצריך סבלנות. צריך לדעת שלא הכל יכול לקרות כאן ועכשיו, צריך לדעת לדחות את הצורך בסיפוק מיידי. צריך להתסכל קדימה.

כשהייתי ילד הוא אף פעם לא כעס אלי אם ביקשתי משהו. הדבר היחיד שהוא לא הסכים זה שאני אבקש את זה “עכשיו!”.

אבל אני גדלתי, ואני עדיין לא יכול לחכות לכלום. יש כל כך הרבה דברים שאני מרגיש שאני חייב להספיק, כל כך הרבה “מחר” ו”שנה הבאה” שאין לי את אורך הרוח לשבת כאן ולצפות להם. מדוע לא יבוא כבר היום? יש כל כך הרבה דברים בהמשך השביל שמחכים לפגוש אותי. האם הדרך באמת הכרחית?

גם קט סטיבנס אמר את זה די יפה:

 

Father
It’s not time to make a change,
Just relax, take it easy.
You’re still young, that’s your fault,
There’s so much you have to know.
Find a girl, settle down,
If you want you can marry.
Look at me, I am old, but I’m happy.

I was once like you are now, and I know that it’s not easy,
To be calm when you’ve found something going on.
But take your time, think a lot,
Why, think of everything you’ve got.
For you will still be here tomorrow, but your dreams may not.

Son
How can I try to explain, when I do he turns away again.
It’s always been the same, same old story.
From the moment I could talk I was ordered to listen.
Now there’s a way and I know that I have to go away.
I know I have to go.

Father
It’s not time to make a change,
Just sit down, take it slowly.
You’re still young, that’s your fault,
There’s so much you have to go through.
Find a girl, settle down,
if you want you can marry.
Look at me, I am old, but I’m happy.
(Son– Away Away Away, I know I have to
Make this decision alone - no)
Son
All the times that I cried, keeping all the things I knew inside,
It’s hard, but it’s harder to ignore it.
If they were right, I’d agree, but it’s them They know not me.
Now there’s a way and I know that I have to go away.
I know I have to go.
(Father– Stay Stay Stay, Why must you go and
make this decision alone?)

טיפשותם של אחרים

בזמן האחרון יכול להיות שלקחתי כל מיני דברים יותר מדי אישית.

אנשים שמעשנים לידי בפאבים או בבתי קפה, אנשים שצופרים במכוניות, כאלה שחונים על מדרכה ואת מפוח העלים ואת ראש העיר.אנשים שנדחפים לפני בתור ופקידים למיניהם שמפגינים אפאטיות. הפריחות שלא סתמו את הפה ברכבת ההוא במוסך וההוא בקופת החולים וההוא בסופרמרקט וההוא בבנק וההיא בבית המרקחת שעמדו שם שעות וחפרו וחפרו כאילו אין להם משהו יותר טוב לעשות.

לקחתי את זה אישית, נעלבתי וכעסתי. זה כנראה הפולני שבי.

אני לא אוהב כשאומרים לי לא לדאוג ולא לכעוס. אני אוהב לדאוג לאנשים ודברים שיקרים לליבי וחשוב לי לכעוס על עוולות וגם על אווילות.

אבל נדמה לי, אחרי קצת חשיבה על הנושא. שיש כנראה הבדל בין לדעת שמשהו לא בסדר ולרצות לשנות אותו לבין לכעוס עליו או לקחת אותו אישית. אפשר גם לא לוותר על מה שמגיע לך או לעמוד על שלך בלי שלחץ הדם יעלה. מארק טווין אמר שהוא שכעס הוא סוג של חומצה שגורמת נזק רב יותר למכל שבו היא מאוחסנת מאשר לדברים שעליהם היא תישפך.

וביטוי רווח יותר הוא ש”לכעוס זה להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים”.

אז שילכו לעזאזל. האמת היא שכנראה שכל מי שמעשן או צופר או נדחף בתור או חופר לפקידים בכל מיני מקומות גם ככה יותר מסכן ממני. לבריאות לכולם.